זה היה בערך ככה:
הלקוחה: וואו זה מוזר.
אני: מה מוזר?
הלקוחה: עשינו שני סרטונים.
אני: נכון.
הלקוחה: שונים זה מזה.
אני: נכון, אחד שיווקי והשני יותר סיפורי.
הלקוחה: ואז שמת את שניהם בקמפיין ממומן.
אני: נכון. מה שנקרא בעברית A/B Testing. שתי המודעות פועלות זו מול זו, וכך אנחנו מגלים איזו מודעה יותר אפקטיבית ומביאה לכן יותר לידים.
הלקוחה: נכון, וזה ממש מוזר. הסרטון השיווקי היה זה שהביא את כל הלידים. הסרטון השני עם הסיפור לא הביא כלום.
אני: למה זה מוזר?
הלקוחה: הייתי בטוחה שדווקא הסרטון עם הסיפור יהיה זה שיביא את הלידים. אבל הוא לא הביא כלום. זה הזוי.
אני: אני חולק עליך. לא מקומנו לומר מה "מוזר" או "הזוי". אנחנו יצרנו סרטונים והשתמשנו בהם כקריאייטיב של המודעות שלנו. מכאן והלאה אנחנו לא יודעים שום דבר. אנחנו יכולים להעריך לפי הניסיון מה יפעל יותר טוב, אבל זה לא שלנו להחליט או לקבוע את התוצאה. מי שקובע בסוף זה השוק, והגולשים שאליהם אנחנו מגיעים דרך הקמפיינים הממומנים שלנו. אנחנו מקבלים את הנתונים, מנווטים את הקמפיין כמיטב יכולתנו, אבל בסופו של דבר מי שיקבע איזה סרטון הוא היותר אפקטיבי הוא לא אנחנו – אלא הנתונים שנקבל על בסיס התנהגות הגולשים.
הלקוחה: כן אני מבינה, פשוט זה לא הגיוני בעיני, הסרטון עם הסיפור הרבה יותר מעניין בעיני…
אני (מתעלם, ממשיך במונולוג): למעשה, אני ממליץ למחוק את המילים "הזוי", "מוזר" או אפילו "הגיוני" מהלקסיקון שלנו כשאנחנו עובדים על קמפיינים ממומנים. כי מי אנחנו שנשפוט מה הזוי, או מוזר או אפילו הגיוני. אנחנו צריכים לעשות את הכי טוב שאנחנו יכולים. ביצירת סרטונים מעולים. ביצירת קמפיינים מדוייקים. בניטור ואופטימיזציה שוטפים. אבל אנחנו שולטים רק במאמץ, לא בתוצאה. אפילו אם יש סרטון שאנחנו עפים עליו – זה לא אומר ששאר הגולשים שנחשפים אליו יעופו עליו כמונו. אולי הסרטון השני יתופס טוב יותר את תשומת הלב של קהל היעד שלנו? ואולי דווקא בגלל שהסרטון עם הסיפור היה יותר מסקרן אז יותר אנשים שלא צריכים את השירות שלך פשוט נהנו לצפות בו? אין לנו יכולת לדעת מה יפעל טוב יותר אלא רק אחרי שנאסוף נתונים במסגרת הקמפיין הממומן. ואל לנו להקלע לקונספציות ושיפוטיות על מה מוזר או הגיוני. הנתונים משקפים את המציאות האובייקטיבית. כל היתר זו רק הדעה שלנו על המצב.
הלקוחה: אוקי, סבבה. אני צריכה ללכת. נתראה בשבוע הבא בפגישה הקבועה שלנו (יורדת מהזום).
אני: (מדליק מקטרת, שם רגליים על השולחן, מהרהר על קמפיינים).
